תגליות - קו התפר המקראי ד"ר יובל גדות
   



חדש ב"תגליות עולמי" – סיור לצרפת הרומית– מסע בגאַליה נַרבּונֶנסיס 15-22 למרץ 2018  
 
חדש בתגליות - השתלמויות למורי דרך. הסיור הקרוב 24.12.17 תגליות חדשות בבקעת תמנע. הרשמה מראש דרך משרד התיירות  
 
חדש בתגליות: סידרת סיורים מרתקת ומסעירה, בעקבות הפקת המופת של הערוץ הראשון "והארץ הייתה תוהו ובוהו"  
 
נפתחה ההרשמה לסדנאת הצילום עם הצלם והמדריך ברוך גיאן. שנה חדשה, מקומות חדשים וחשיפות חדשות  
 
"תגליות מן העבר" - נפתחה ההרשמה לסדרת ההרצאות המרתקת, מבית תגליות, לשנת תשע"ח (2017-2018).  
 
שביל ישראל בנגיעה ארכיאולוגית - נפתחה ההרשמה למסע הכי מרתק בארץ. שנה-א', שנה-ב', שנה-ג'. הצטרפו גם אתם לחוויה  
 
כנס השנתי של תגליות 2018  
 
 

קו התפר המקראי 
ד"ר יובל גדות


גדר ההפרדה ההולכת ונבנית לאורך קו התפר שבין ההר במזרח למישור החוף והשרון במערב, מעוררת רגשות עזים בקרב כל תושבי הארץ. אולי צריך לראות בה ביטוי פיזי וגאוגרפי לחיץ פוליטי ותרבותי הקיים בין תושבי ההר הערבים לתושבי המישור היהודים. הגדר הגבוהה מצהירה בצורה חדה את האמרה הכל כך שגורה "הם שם ואנחנו כאן". במבט לאחור על ההיסטוריה הארוכה של ארץ ישראל, מתברר שקו התפר הגאוגרפי – מקום המפגש בין ההר למישור – שימש פעמים רבות גם קו תפר תרבותי, שבו נפגשו עמים ותרבויות. אך האם תמיד היה זה מפגש אלים שהצריך בניית גדר גבוהה, או שמא היו גם מגעים מסוג שונה שיצרו סחר והשפעה הדדיים ואולי גם מיזוג?

על המפגש שהיה בין ה"ישראלים הקדומים" מצד אחד, לבין ה"פלשתים" מהעבר השני ניתן ללמוד הן בעזרת ספרי המקרא, שבהם מתוארים בעיקר מפגשים אלימים בין שני העמים, והן בעזרת מחקר ארכאולוגי, שבו נחשפת תרבותם החומרית. משני עברי קו התפר הגאוגרפי נמצאים אתרים רבים שאותם ניתן לשייך לאחת משתי התרבויות. דוגמה טובה היא האתרים תל לכיש ותל צפית, אשר שכנו במרחק זריקת אבן זה מזה. בלכיש הייתה עיר מחוז גדולה של ממלכת יהודה, ותל צפית הוא מקום מושבה של גת הפלשתית. דוגמה נוספת היא שני אתרים שביניהם מפרידים פחות משלושה ק"מ, אך הם שוכנים משני עברי החיץ התרבותי: אפק במערב (גן לאומי אפק-אנטיפטריס כיום) לעומת עיזבת צרטה (ראש העין כיום) בגבעות ממזרח. בשני האתרים הללו נערכו חפירות מקיפות כבר לפני שני עשורים, והם מספקים הזדמנות נדירה להציץ לעבר המפגש שהיה או לא היה בין הפלשתים תושבי אפק במישור החוף לבין הישראלים תושבי עיזבת צרטה בהר. הממצא הארכאולוגי האילם משני האתרים מקים לתחייה את קו התפר המקראי. 

למקרא, בעיקר לספרים שופטים ושמואל א', תפיסה מאוד ברורה כיצד נראו יחסי הגומלין בין הפלשתים לבין שבטי ישראל: מאבק בלתי פוסק על האדמה. זהו גם ההקשר שבו נזכרת אפק לראשונה - מקום כינוסו של הצבא הפלשתי קודם למאבק נגד שבטי ישראל.
"ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה ויחנו על האבן העזר ופלשתים חנו באפק" (שמואל א' ד', א)
לפי ספר שמואל היה זה קרב הרה גורל. כשגבר הלחץ הפלשתי, הוחלט להעביר את ארון הברית, סמל דתי ופוליטי רב ערך, שניצב בשילה, אל שדה המערכה. התוצאות עבור שבטי ישראל היו עגומות:
"וילחמו פלשתים וינגף ישראל וינסו איש לאהליו ותהי המכה גדולה מאד ויפל מישראל שלושים אלף רגלי; וארון הברית נלקח..." (שמואל א' ד', י'-י"א).
אפק נזכרת שוב כמקום כינוס לצבא הפלשתי בשמואל א' כ"ט, א':
"ויקבצו פלשתים את כל מחניהם אפקה וישראל חונים בעין אשר ביזרעאל". 
גם תוצאות המערכה הזאת היו עגומות עבור ישראל. בסופו של הקרב שנערך למרגלות הגלבוע הרגו הפלשתים את שאול, מלכה הראשון של ישראל, ואת בניו.
מהמתואר בשני המקרים משתמע שאפק הייתה מעוז צבא פלשתי ושמזרחה ממנה עבר חיץ תרבותי ברור, שהפריד בין שני העמים הנצים: ישראל בהר והפלשתים במישור. 

כאשר חופרי אפק, הפרופסורים משה כוכבי ופרחיה בק מהמכון לארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, מצאו בתוך בורות אשפה גדולים כלי חרס רבים מעוטרים בסגנון "פלשתי" הם לא היו מופתעים, הרי התיאורים שהזכרנו קודם לא מותירים ספק באיזה צד של קו התפר הייתה אפק. מלבד כלי החרס המעוטרים נמצאו גם פסלוני "אשדודות". אלו הם פסלונים של אלה בלתי מוכרת, המאפיינת אתרים פלשתיים בלבד. כמו כן נתגלתה באפק תעודה כתובה על חרס בכתב שאינו מוכר, ולכן תוכנה לא פוענח עד היום. אולי היה זה כתב פלשתי? 

ממצאים אלו אישרו לפיכך את הכתוב במקרא: באפק בתקופה זו חיו ופעלו פלשתים. ההפתעה טמונה דווקא באופיים של הממצאים: בתוך בורות האשפה נמצאו גרעיני תבואה (חיטה ושעורה) בכמות גדולה וכן זרעים של צמחי תבלין. שרידים אורגניים דומים נמצאו גם מסביב לבורות על פני שטח גדול שהתאפיין במפלסי אפר שרוף. כשהזרעים והגרעינים נלקחו למעבדות המחקר של אוניברסיטת בר אילן, הבחינו החוקרים שלפניהם פסולת של גורן קדומה. הסתבר שמרבית שטחה של אפק הפלשתית הוקדש לדיש ולטיפול בתוצרת חקלאית. סמוך לגורן נמצא בית מגורים קטן. מבעד לממצא הארכיאולוגי משתקפת אפק כמקום מושבו של בית חווה או יישוב כפרי קטן, ולא כמאחז צבאי מרכזי.

באותן שנים שבהן נערכו החפירות באפק, יצאו חוקריה לבדוק את סביבות האתר בחיפוש אחר יישובים נוספים, יישובי בת. אתר כזה נתגלה בגבעות שמול אפק. שמו של המקום עיזבת צרטה. כיום נמצא האתר הקטן בקצה הצפוני של ראש העין החדשה, קרוב לפארק סיבל. ייחודו של המקום בכך שהוא היה מיושב רק פעם אחת – תקופת הברזל א' במונחים ארכאולוגיים, אותה תקופה שבה התקיים היישוב הפלשתי באפק!

בדיוק בשל כך בחרו חופרי אפק לחפור גם בעיזבת צרטה. התוצאות לא אכזבו, ועיזבת צרטה הפכה לאתר מפתח בכל הקשור לתיאור ראשית ישראל. במקום נמצאו כמה בתי מגורים אופייניים לתקופה ולצדם עשרות ממגורות בנויות אבן, ששימשו לאגירה של חיטה. בנוסף, נמצא בעיזבת צרטה שבר חרס שעליו נחרתו אותיות האלף-בית הקדום, כנראה תרגיל אימון של סופר מתלמד. כתב שהוא ביטוי לשפת הדיבור, היה תמיד וכך הוא גם היום, סמן ברור לזהות התרבותית של הכותבים, ולכן העובדה שבשני יישובים הנמצאים במרחק נגיעה השתמשו בשיטות כתיבה שונות כל כך (וכנראה שגם דיברו בשפות שונות) היא אולי ההוכחה הטובה ביותר לכך שכל יישוב השתייך לקבוצה תרבותית נבדלת. 

כמו אפק, גם עיזבת צרטה הייתה יישוב כפרי קטן שתושביו עסקו בחקלאות. אלו באפק עיטרו חלק מכליהם בעיטורים מיוחדים לתרבות הפלשתית, השתמשו בפסלי אלה שרק הם סגדו לה וכתבו בכתב שהיה ייחודי רק להם. לעומתם תושבי עיזבת צרטה, שחיו כשלושה ק"מ ממזרח, כתבו בכתב אלף-ביתי, כתב שלאחר כמה מאות שנים הפך לכתב הרשמי של ממלכות ישראל ויהודה. הם גם לא רצו (או לא יכלו) לעטר את כליהם בסגנון הפלשתי, ולא סגדו לפסלוני האלה הפלשתית. היו אלה שתי תרבויות נפרדות, אחת במישור והאחת בגבעות.

ומה בין אפק לעיזבת צרטה? האם חומה בלתי נראית חצצה בין שתי הקבוצות, כפי שנוצר הרושם מסיפורי המקרא? ואולי היה קו המגע התרבותי פתוח וזורם, ושתי הקהילות ניהלו ביניהן יחסי גומלין כלכליים ותרבותיים? מסתבר שבין שתי התרבויות יש הרבה מאוד קווי דמיון, קווים שמרמזים שלמרות תיאורי המלחמות בספר שמואל א', שתי הקהילות שיתפו פעולה כלכלית והשפיעו זו על זו. דמיון זה בא לידי ביטוי בעיקר בחפצי היומיום. מרבית כלי החרס שנמצאו בשני האתרים, ששימשו בכל הפעילויות הרגילות בבית המגורים (כלי בישול והגשה, כלים לביצוע מלאכות ביתיות ועוד), זהים בסגנונם. אותם כלי אוכל ששימשו את הישראלים שימשו גם את הפלשתים. צריך לזכור שכל יישוב דאג לייצר את כלי החרס שלהם היה זקוק במקום, כלומר בשני האתרים חיו קדרים שיצרו כלים באותו סגנון (למעט הכלים שהיו מעוטרים בעיטור הייחודי לפלשתים). סגנון דומה בעיצוב חפצים אינו יד המקרה. יש דרכים רבות לעצב את סיר הבישול, ובכל זאת בחרו תושבי שני היישובים באותה הדרך. יש בכך בכדי ללמד על שותפות תרבותית. 

על סמך הקרבה הגאוגרפית והמידע שיש בידנו על פעילות חקלאית שנעשתה בשני היישובים, ממגורות אבן בעיזבת צרטה וגורן גדולה באפק, ניתן גם לדמיין יחסי מסחר כלכליים.
תושבי אפק הפלשתים עסקו בגידול תבואה בשטח המישור. לאחר שדשו את התבואה בגורן סחרו עם תושבי עיזבת צרטה בעודפי הגרעינים שלהם. אלו מצדם אגרו את התבואה בבורות הממגורה הרבים, ובתמורה סיפקו לתושבי אפק פירות מעצי מטע (זיתים, שקדים וכו'), שאותם נהוג לגדל באזור ההר. 

מסתבר שאף כי כל קהילה שימרה את ייחודה התרבותי (פולחן וכתב שונים), הן לא נרתעו מלקיים יחסי גומלין כלכליים ומהשפעות תרבותיות הדדיות. אין זה אומר שבין שתי הקהילות לא היו מאבקים ומלחמות, כפי שהמקרא מספר, אך היה זה רק היבט אחד מיני רבים. קו התפר המקראי היה כנראה קו חי ונושם, והתרבויות שחיו משני צדיו דאגו לשמור את ייחודן התרבותי אך במקביל גם הייתה ביניהן השפעה הדדית.
  חזרה לעמוד הקודם >>>
   
מכון ישראלי לארכיאולוגיה (ע"ר) רחוב אופנהיימר 5, רחובות 7670105
טל: 08-6611330 פקס: 08-9101704
צור קשר במייל
לייבסיטי - בניית אתרים