תגליות - סיורים והרצאות בדגש ארכיאולוגי - האמנה הבינלאומית לשימור ולשחזור מונומנטים ואתרים (אמנת ונציה 1964)
   



 

האמנה הבינלאומית לשימור ולשחזור מונומנטים ואתרים
(אמנת ונציה 1964)
הקונגרס הבינלאומי השני לאדריכלים ומשמרים של מונומנטים היסטוריים, ונציה, 1964.
 
האמנה אומצה על ידי ICOMOS בשנת 1965.[1]
המונומנטים ההיסטוריים נותרו עד ימינו כעדות חיה למסורות העתיקות של הדורות הקודמים. אנשים מודעים יותר כיום לערכים הכלל אנושיים המיוצגים במונומנטים היסטוריים. על כולנו מוטלת האחריות לשמור על האתרים הללו לדורות הבאים. חובתנו לשמר עבור הדורות הבאים את העושר המלא והאותנטי של האתרים.
חיוני שהעקרונות המנחים את השימור והשחזור של האתרים ההיסטוריים יושתתו על בסיס הסכמה בינלאומית. על כל מדינה להיות אחראית ליישום התוכנית בכפוף לתרבותה ולמסורות הנהוגות בה.
אמנת אתונה משנת 1931 הגדירה את העקרונות הבסיסיים הללו לראשונה, ובכך תרמה לפיתוח תנועה בינלאומית נרחבת אשר קדמה גיבוש מסמכים לאומיים, על ידי הארגונים הכפופים ל- ICOM ול- UNESCO. תרומה נוספת הייתה בהקמת המרכז הבינלאומי לחקר השימור והשחזור של נכסי התרבות. מודעות גוברת והולכת ומחקר ביקורתי חשפו בעיות ואתגרים מורכבים ומגוונים מבעבר; הגיע הזמן לבחון מחדש את האמנה על מנת לערוך בדיקה יסודית של העקרונות הכרוכים בכך ולהרחיב את היקפה במסמך חדש.
בהתאם לכך, הקונגרס הבינלאומי השני לאדריכלים ולמשחזרים של מונומנטים היסטוריים, שנערך בוונציה בין התאריכים 25 במאי עד 31 באפריל 1964, אישר את הטקסט הבא:


הגדרות
סעיף 1. מושג המונומנט ההיסטורי מתייחס לא רק ליצירה האדריכלית הבודדת אלא גם את לסביבה האורבנית או הכפרית בה נמצאה עדות לתרבות מסוימת, להתפתחות משמעותית או לאירוע היסטורי. מונומנטים היסטוריים אינם רק יצירות אמנות נהדרות אלא גם שרידי עבר צנועים אשר קיבלו משמעות תרבותית עם חלוף הזמן.
סעיף 2. בביצוע שימור ושחזור מונומנטים יש להשתמש בכל תחומי המדע והטכניקות שיכולים לתרום לחקר המורשת האדריכלית ולשמירה עליה.
סעיף 3. הכוונה בשימור ובשחזור מונומנטים היא להגן עליהם הן כיצירות אמנות והן כעדות היסטורית.

שימור
סעיף 4. שמירה על מונומנטים היסטוריים מחייבת תחזוקה על בסיס קבוע.
סעיף 5. נכון וקל לשמור מונומנטים על ידי השימוש בהם למטרה מועילה לחברה. לפיכך שימוש כזה רצוי אך מבלי לשנות את מתאר הבניין או את עיצובו האמנותי. במגבלות אלה ניתן להתיר לבצע שינויים הנדרשים כתוצאה מהשימושים החדשים במבנה.
סעיף 6. שימור מונומנט מחייב שמירה על ההקשר הסביבתי שלו. בכל מקום בו קיים מרקם עתיק, יש לשמור אותה. אין לאפשר בנייה, הריסה או שינויים במבנים אשר ישנו את יחסי החומר והגוון.
סעיף 7. מונומנט היסטורי אינו ניתן להפרדה מההיסטוריה עליה הוא מעיד ומההקשר ההיסטורי להקמתו. אין לאפשר העברת מונומנט, כולו או חלקו, אלא אם כן שמירת המונומנט דורשת העתקה או שאינטרס לאומי או בינלאומי בעל חשיבות עליונה מצדיק העתקה של המונומנט.
סעיף 8. פריטי פיסול, ציור או עיטור, המהווים חלק בלתי נפרד ממונומנט, ניתנים להסרה ממנו רק אם זהו האמצעי היחיד להבטיח את שימורם.
שיקום
סעיף 9. תהליך השיקום הוא פעולה מיוחדת ביותר. מטרתה לשמר ולחשוף את הערך האסתטי וההיסטורי של המונומנט. התהליך צריך להתבסס על מתן כבוד לחומרים המקוריים ולמסמכים אותנטיים המתעדים את המבנה. על השימור לעצור בנקודה בה מתחיל הספק. במקרה של אי בהירות לגבי מתארו הקדום של המבנה, כל השלמה נוספת הנדרשת להליך השיחזור, חייבת להיות מובחנת אדריכלית ועליה לשאת חותמת עכשווית. יש להקדים את שימור המונומנט בכל מקרה ולאחר מכן להתמקד במחקר ארכיאולוגי והיסטורי של המונומנט.
סעיף 10. כאשר הטכניקות המסורתיות מתגלות כבלתי מספקות, ניתן להשלים את שחזור המונומנט על ידי שימוש בכל טכניקה מודרנית לשימור ולבנייה אשר יעילותה הוכחה על ידי נתונים מדעיים וניסיון קודם.
סעיף 11. יש לכבד את התרומות והשינויים של התקופות השונות בהיסטוריה של המונומנט, מכיוון שאחדות הסגנון אינה מטרת השיקום. כאשר בניין כולל את תוספות בניה מתקופות שונות, ניתן להצדיק את חשיפת התכנית ההיסטורית המקורית רק בנסיבות חריגות בהן לתוספות הבניה יש ערך ועניין מועט וחשיפת המבנה המקורי הינה בעלת ערך היסטורי, ארכיאולוגי או אסתטי רב ומצב השימור של המבנה המקורי מספיק טוב כדי להצדיק את הפעולה. הערכת חשיבותם של הגורמים המעורבים וההחלטה לגבי מה ניתן להרוס אינה יכולה להימסר אך ורק בידי האדם האחראי על מלאכת השימור.
סעיף 12. על החלפות חלקי מבנה חסרים להשתלב בהרמוניה עם השלם, אך יחד עם זאת יש להבחין בין מקור לשחזור באופן שמלאכת השחזור לא תעוות את הראיות האמנותיות או ההיסטוריות אודות המבנה.
סעיף 13. לא ניתן לאפשר תוספות אלא אם כן אין בהן כדי לגרוע מהחלקים המעניינים בבניין, מהסביבה המסורתית שלו ומשמירה על מיקום המונומנט והקשר שלו לסביבתו.

אתרים היסטוריים
סעיף 14. אתרי שימור חייבים להיות מנוהלים בזהירות מיוחדת על מנת לשמור על שלמותם ולהבטיח כי הם חשופים ונגישים. עבודת השימור והשחזור במקומות כאלה צריכה להיות בהשראת העקרונות המפורטים בסעיפים לעיל.

חפירות
סעיף 15. חפירות ארכיאולוגיות צריכות להתבצע בהתאם לתקנים מדעיים ולהמלצות שאומצו על ידי ארגון אונסק"ו, בשנת 1956, המגדירים עקרונות בינלאומיים שיש ליישם במקרה של חפירה ארכיאולוגית.
יש לשמור על השרידים העתיקים ולנקוט באמצעים הנדרשים לשמירה והגנה תמידית על שרידים אדריכליים ועל חפצים שנחשפו בחפירות. יתרה מכך, יש לנקוט בכל האמצעים להקל על הבנת המכלולים ולחשיפתם מבלי לעוות את משמעותם. בעקרון, יש להימנע מביצוע שחזורים באתרי חפירה. ניתן להתיר רק הרכבה מחדש של חלקים קיימים ומפורקים שמקורם ברור לחוקר ולמשחזר. החומר המשמש לשילוב חלקי המבנה צריך להיות ניתן לזיהוי והשימוש בו צריך להבטיח את שימור המונומנט ושחזור צורתו המקורית.

פרסום
סעיף 16. בכל עבודות השימור, השחזור או החפירה, תמיד צריך להיות תיעוד מדויק באמצעות דוחות אנליטיים וביקורתיים, המאוירים עם רישומים ותצלומים. יש לכלול בתיעוד כל שלב בעבודת החשיפה, הייצוב והשימור, כמו גם מאפיינים טכניים שאובחנו במהלך העבודה. יש להפקיד את הדו"חות בארכיוני מוסד ציבורי ולהעמידם לרשות החוקרים. מומלץ לפרסם את הדו"חות.
צילומים: פטר-פן סטפנסקי ©
 

[1] תורגם על ידי אלון שביט – מכון ישראלי לארכיאולוגיה (ע"ר)
  חזרה לעמוד הקודם >>>
   
מכון ישראלי לארכיאולוגיה (ע"ר) רחוב אופנהיימר 5, רחובות 7670105
טל: 08-6611330 פקס: 08-9101704
צור קשר במייל
לייבסיטי - בניית אתרים