תגליות - סיורים והרצאות בדגש ארכיאולוגי - פסל אישה וילד
   



 
 

מסיפורי חפצים ארכיאולוגיים
פסל אישה וילד - מהו פשר העניין?

מאת: פרופ' משה פישר

במוזיאון הפיסול (הגליפטוטק, Glyptothek) של מינכן (גרמניה), מוצב במקום כבוד פסל מרשים משיש המתאר אישה שאוחזת בזרועותיה תינוק (ראו בתמונה להלן).

הפסל, שגובהו 1.99 מ' מעוצב לפי כל הכללים של הפיסול היווני הקלאסי של שלהי המאה החמישית - ראשית המאה הרביעית לפני הספירה. מקורו של הפסל ככל הנראה ביוון עצמה אבל הוא התגלגל כהעתק מהתקופה הרומית האימפריאלית לאיטליה, ומשם אחרי תקופת הרנסנס לצרפת עד שהועבר  במאה הי"ט למשכנו במוזיאון במינכן. על פניו, אין זה מקום להתרגשות יתרה, הרי טבעי הוא הדבר שאם תחזיק בזרועותיה את תינוקה, ושפסל יתרשם מהמראה הזה וינציח אותו. אך טבעם של חוקרי האמנות, מאז תקופת הרנסנס, להתחקות אחרי מקורותיהם המיתולוגיים וההיסטוריים של חפצי האמנות, ולהציג שאלות אודות תקופתם ופירושם של הפסלים. התשובות לשאלות אלה עשויות להתקבל ממקורות שונים, כגון: כתובות הקדשה על בסיסי הפסלים עצמם, תיאורים ספרותיים הקושרים את הפסלים למאורעות מסוימים והקשרים היסטוריים.
כך זה קרה גם עם הפסל שלפנינו שהינו פרט מתוך קבוצת פסלים מפורסמת. חקר הפיסול היווני מתבסס לעתים קרובות על שני מקורות עיקריים: האחד ספרו של המלומד הרומי פֶּלִינְיוּס הזקן - 'תולדות הטבע', והשני, סיפרו של הגיאוגרף היווני פָּאוּסַנְיָאס - 'תיאורה של יוון'. פליניוס הזקן נספה ב-23.8.79 לספירה, עת שהתקרב מתוך סקרנות מדעית למוקד ההתפרצות של הר הגעש וֶזוּב (Vesuvius) שבמפרץ נאפולי. ההתפרצות הזו כיסתה את ערי המפרץ: פּוֹמְפֵּיי, הֶרְקוּלָנֶאוּם וסְטָבִּיאָי באפר וולקני. בספרים 37-33 לתולדות הטבע, פליניוס מתאר את הפיסול היווני1
. החיפוש אחרי רמז של פליניוס לקבוצה הפיסולית של האישה והילד לא נתן פרי. לעומת זאת, עיון בספרו של פאוסניאס סיפק את התשובה המלאה.

נקדיש מספר מלים על פאוסניאס: מדובר בסופר יווני שחי תחת השלטון האימפריאלי הרומי באמצע המאה השנייה לספירה. פאוסניאס הקדיש את פועלו הספרותי לתיאור מדויק של יוון. הוא הותיר אחריו מדריך סיורים מלא בתיאורים גיאוגרפיים, אדריכליים ואמנותיים, מלווים בהסברים ובפירושים מיתולוגיים והיסטוריים אודות עשרת המחוזות החשובים ביותר של יוון2. כמובן, שאתונה והעורף שלה (אטיקה) תופשים מקום מרכזי בתיאוריו, אשר כוללים את כל חלקיה של העיר וסביבתה.
תשומת לבם של החוקרים נפלה על קטע קצר בתיאורה של האגורה האתונאית, היא לב לִבּה הכלכלי, הפוליטי והדתי של העיר, למרגלות גבעת האקרופוליס. במרכז האגורה  מוביל פאוסניאס את קוראיו לקבוצת פסלים, וכך הוא אומר:
"אחרי פסלי האפונימוי (האלים של השבטים) באים פסלי אלים נוספים, ובהם פסלה של איירנה (Eirene) שנשאה את הילד פלוטוס וזה היה רעיון חכם של קפיסודוטוס, שעשה את דמות השלום לאתונאים עם עושר בזרועותיה" (פאוסניאס, תיאורה של יוון, ספר ראשון, אטיקה, 1,7,3).
הרי לנו התשובה למהותה ולפירושה של הקבוצה הפיסולית הזאת: איירנה, אלת השלום, אוחזת בידיה את הילד פלוטוס (Ploutos), אל העושר, אשר יחדיו מסמלים שלווה ושגשוג. פאוסניאס מוסר גם את שמו של הפָּסָל, קֶפִּיסוֹדוֹטוּס אשר היה אביו של הפסל פְּרַכְּסִיטֶלֶס, יוצר הפסל המפורסם של אפרודיטה מקנידוס.


בתמונה: העתק שיש רומי של הפסל המפורסם של אפרודיטה מקנידוס
אף הוא מהגליפטוטק במינכן

 

קפיסודוטוס פעל בשליש הראשון של המאה הרביעית לפני הספירה. השאלה שנשאלת היא מדוע הוקמה קבוצת פסלים כזאת דווקא בשנים הללו ובמקום מרכזי כמו האגורה של אתונה. אך לפני שננסה להשיב על השאלה, נקדיש מלים אחדות לשתי הדמויות: איירנה ופלוטוס (עליהם אנו למדים מתוך יצירה משנת 700 לפסה"נ לערך, 'לידת האלים', בתיאוֹגוֹנְיָה של הֶסְיוּד). איירנה (השלום) היא הבת של זאוס וטמיס (החוק), ואילו פלוטוס הוא בנה של דמטר, אלת האדמה והפוריות. השילוב ביניהם היה חדש לגמרי בתפיסת העולם היוונית ובאמנות של ראשית המאה הרביעית לפני הספירה. יוון נמצאה בעת ההיא אחרי מלחמת אזרחים קשה ואכזרית בין המחנה של אתונה למחנה של ספרטה ואין ספור מלחמות בין ערי המדינה לבין עצמן. העייפות ממלחמות, מהסבל והנזק הכלכלי שלהן ומהמגפות הקשות שנלוו להן, קבלו באותן שנים ביטוי ספרותי מרשים בשני מחזות של אָרִיסְטוֹפָנֶס, האחד, 'פלוטוס' ואילו השני 'ליסיסטרטה'. המחזה 'פלוטוס' מציג את הפן הכלכלי העלוב בעקבות המלחמות ואילו 'לִיסִיסְטְרָטָה' מתאר את איום השבתת הפעילות המינית של נשות אתונה כעיצומים נגד הגברים הממשיכים להתכונן למלחמות3.
המסר בקבוצה הפיסולית של איירנה - השלום והילד פלוטוס - העושר, ותיאורם בתור אם וילדה הוא ברור. זה נעשה בזמן שפולחן השלום התחיל לקרום עור וגידים באתונה, כשסוף-סוף היוונים חתמו על חוזי שלום ביניהם בין השנים 374 ו-371 לפסה"נ.
הרי לנו, קבוצה פיסולית שמבטאת את השאיפה לשלום ולשגשוג אחרי הניסיון המר של פתירת הבעיות באמצעות מלחמות. הדגם האמנותי המסמל את הנרטיב הזה נקלט ביתר שאת על-ידי האמנות הנוצרית, בתיאור השכיח של המדונה, מרים, והילד ישו. מסרים נעלים מהעת העתיקה, וגם מרשימים למראה.

בתמונה: בול יווני הנושא את פסלם של איירנה ופלוטוס, לציון יובל שנים לאומות המאוחדות (1995)
 

קריאה נוספת: מ' אבי-יונה, תולדות האמנות הקלאסית (ירושלים, 1969), עמ' 144-142.
1הספרים הללו מתוך תולדות הטבע ראו אור בתרגום לעברית על-ידי ר' רייך: 'פליניוס, חקר הטבע, ספרים 37-33, ירושלים תשס"ט/2009.

2ספרו החשוב של פאוסניאס לא תורגם מעולם לעברית; הקטע המובא כאן הינו בתרגומו של משה פישר.
3המחזה  'ליסיטרטה' עבר עיבוד והתאמה לקהל הישראלי על-ידי ענת גוב ז"ל והוצג בהצלחה רבה על בימות ישראל
.


לקריאת המאמר בפורמט PDF
 

  חזרה לעמוד הקודם >>>
 
מכון ישראלי לארכיאולוגיה (ע"ר) רחוב אופנהיימר 5, רחובות 7670105
טל: 08-6611330 פקס: 08-9101704
שעות מענה טלפוני: ימים א-ה, 09:00-16:00
צור קשר במייל
לייבסיטי - בניית אתרים